מיינדפולנס זאת החוויה של להיות ברגע כאן ועכשיו ללא שיפוטיות או התנגדות.
ולכן, הגישה והתרגול של המיינדפולנס עוזרים לנו להוריד שיפוטיות בחיי היומיום שלנו.

אבל מהי בכלל שיפוטיות?

נדמיין מצב שאנחנו הולכים ברחוב ומתחיל לרדת גשם.
שרשרת מחשבות שיפוטיות מייד מתחילה לפעול אצלנו בראש:
"למה מתחיל עכשיו גשם?" "הגשם יהרוס את היום היפה שהיה."
"אבל למה לא הבאתי מטריה?" "למה אני כזאת חסרת אחריות?"
והכל בגלל שהיינו שיפוטיים כלפי הסיטואציה של הגשם שהחל לרדת.

התנגדנו למצב. התנגדנו למציאות.

זה יכול לקרות לנו ביומיום כל הזמן. מול אחרים ומול עצמנו.
קורה משהו שאני פחות מרגישה בנוח איתו ואוטומטית אני מתחילה לשפוט בראש שלי את המצב.
”למה הוא כזה, למה זה לא ככה, למה דווקא ככה.“

שיפוטיות גורמת לנו להרגיש טוב – אבל רק לרגע!

אנחנו מרגישים צודקים, אנחנו מרגישים תחושה של כוח ושליטה.
אנחנו מאשימים מישהו אחר, וכך האחריות נמצאת אצל מישהו אחר!
ואיזה כיף ונוח, אנחנו לא צריכים לעשות שום מאמץ מצידנו – האחריות אצל הצד השני בכל מקרה.

שיפוטיות יכולה לגרום לנו להרגיש טוב באותו הרגע, ורק לכמה שניות,
אבל למעשה היא גוררת רצף מחשבות מזיק ושלילי. בעוד שאנחנו ממשיכים לשכנע את עצמנו שאנחנו צריכים להיות שיפוטיים כל הזמן כי זה מגן עלינו.

אז נכון, יש החלטות ששיפוטיות עוזרת לנו ואנחנו צריכים אותה.
באותם רגעים שאנחנו צריכים לשפוט.
אבל בשאר הרגעים בחיים שלנו?
שיפוטיות גורמת לנו לחיות בעולם של חוסר גמישות,
נוקשות, ביקורתיות גבוהה,
ונטייה לדעה שלילית דומיננטית על כל מצב שקורה בחיים שלנו וסביבנו.

אנחנו רואים את המציאות בצורה לא נכונה ולא מציאותית.
ברגעים בהם אנו שיפוטים, אנחנו נראה את המציאות רק בשחור או לבן במחשבות מאוד דיכוטומיות.
מה שלא מייצג את המציאות בצורה נכונה.
דבר נוסף שקורה ברגע שאנחנו שיפוטטים הוא שאנחנו כלואים בתוך דעה או דרך מחשבה מסויימת שגורמת לנו לא להיות פתוחים לשינוי או חוויות חדשות.

יצירת התנגדות כרונית למציאות

אם אנחנו רגילים כל הזמן לשאול את עצמנו למה ככה?
ולמה לא לעשות אחרת? ואיך היה יכול להיות יותר טוב?
אנחנו חיים בהתנגדות לכל מה שקורה לנו, התנגדות למציאות.

המחשבה בשיפוטית, שנמצאת בראש שלנו כל הזמן יוצרת לנו חיים מלאי התנגדויות שמתחילות מאותה מחשבה שיפוטית ראשונית.
תודעה של בהתנגדות כרונית, תמיד כרוכה בתחושה של סבל.
אנחנו כל הזמן נרגיש שמה שקורה עכשיו לא טוב מספיק או אולי יכל להיות לנו טוב יותר.
אנחנו לעולם לא נהיה מרוצים מהמציאות.
לא נהיה מרוצים מבני הזוג שלנו  (כי נמשיך לשאול למה הם ככה?)
מהעבודה שלנו, מהתקופה הנוכחית, מהמציאות בכלל

ובעיקר… מעצמנו.

אז אם אגדיר שוב את המיינדפולנס,
והפעם ללא המילה שיפוטיות בתוכה:
מיינדפולנס הוא הפניה של תשומת הלב באופן שמוכן לפגוש בפתיחות ובסקרנות את מה שקורה כאן ועכשיו.

לפגוש את המציאות בפתיחות, בסקרנות, בגמישות.
להיות מוכנים לשינויים.
להיות מוכנים לחיים מציאותיים, שלא יכולים להיות מושלמים כל הזמן.
שמורכבים משלל תחושות, מחשבות ורגשות (חיוביים ושליילים גם יחד).

למעשה,
ברגע שנאמץ את הגישה הזאת, ונהיה מוכנים באמת לפגוש את המציאות והחיים שלנו בפתיחות וסקרנות,
החוסן הנפשי שלנו יעלה וההתמודדות שלנו עם אתגרים תהפוך שקולה והגיונית יותר. (לחצו כאן למאמר המלא על "איך לבנות חוסן נפשי בתקופת משבר?")

תרגיל מיינדפולנס:

במשך יום שלם, ממחר בוקר,
נסו לשים לב למחשבות שיפוטיות שעולות לכם לראש.
זאת יכולה להיות כל מחשבה, כלפי המצב, התקופה, הסביבה וכלפי עצמכם.
כשאתם מזהים מחשבה כזאת קחו נשימה אחת עמוקה.
והמשיכו לסדר היום שלכם.
אותה נשימה עמוקה, תאפשר למיינד שלנו לעצור לרגע ולא להמשיך במסלול אוטומטי אל עבר השיפוטיות.
תראו איך התגובה שלכם משתנה, המחשבות לא מסלימות והמודעות שלכן עולה.

זכרו,
המיינד (תודעה) שלנו הוא שריר שאפשר לחזק.
וככה נוכל להגיע לתחושת רוגע, איזון ושלווה שמתחילה מבפנים ותלויה רק בנו.